בימים אלה, של מתח בטחוני וירי טילים, חווים ילדים רבים פגיעה בתחושת המוגנות, שיבוש שיגרה ואיום פיזי ממשי. כל אלה עלולים ליצר תגובות של חרדה במינעד רחב, החל מחרדה קלה ועד התקפי חרדה קשים יותר, אשר עשויים להשאיר את אותותיהם גם בעתיד.
הבשורה הטובה היא, שבאפשרות התנהגויות הוריות מותאמות ונכונות, ניתן למתן תחושות אלה ולצמצם אותן לרמה מינימלית.
כיצד נוכל כהורים לסייע לרווחה הנפשית של הילדים בתקופה מתוחה זו?
ראשית, חשוב לזכור, שתגובות לחץ הן לגיטימיות ואף בריאות, שכן במינונים נכונים הן גורמות לנו להימנע משאננות ובכך לשמור על עצמנו. יתר על כן, תגובות בכי, דאגה, היצמדות להורה וכו' - הן בבחינת תגובות נורמליות למצב שאינו נורמלי. תפקידנו כהורים, אם כן, לספק לילדים סביבה בטוחה, שמאפשרת שיח רגשי ומשרה תחושת בטחון, ועדיין, תחושות חרדה בעצימות גבוהה פוגעות ברווחה הנפשית, ומפחיתות את היכולת להתמודדות נאותה.
על מנת לסייע לכם, ההורים, לצלוח תקופה זו בצורה המיטבית ביותר, חיברתי עבורכם 16 "טיפים" רלבנטיים וחשובים בעיני. מוזמנים להשתמש ולהסתייע בהם:
שימו לב לתחושות הילדים, גם אלה המועברות ברובד הלא מילולי (לדוגמה: היצמדות להורה, פחד להתרחק מהממ"ד). שקפו לילדים את הדברים והזמינו אתכם לשתף בתחושותיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם. הקשיבו בפניות מלאה, ללא הסחות דעת (נייד וכו'), הביעו אמפתיה ותנו תוקף לדברים שעולים. לעתים יש נטיה להורים לבטל את תחושת הילד או להקטין אותה, מתוך רצון להקל עליו, אולם תגובה כזו רק תגרום לילד להרגיש שהרגש שלו לא לגיטימי ושההורה לא מבין אותה, דבר שיגביר אצלו תחושת תיסכול. אם למשל הילד יגיד שהוא פוחד מהאזעקה, במקום להגיד "זה שום דבר, אתה גיבור", רצוי ומומלץ להגיד "אתה צודק. הרעש של האזעקה באמת יכול להבהיל. בוא ספר לי עוד קצת איך אתה מרגיש, ונחשוב יחד מה יוכל לעזור לך".
שימו לב גם לתגובות שלכם. ילדים מזהים בקלות את תחושות ההורים, גם ברובד הלא מילולי ומגיבים להן בהתאם. ההורה מהווה בבואה עבור הילד, והחרדה של ההורים משתקפת דרך עיניו.
הימנעו ככל הניתן מצפיה בטלויזיה ליד הילדים. התכנים בחדשות אינם עוברים סינון בדרכם לאוזני הילדים. דיבורים על מספר שיגורים, פגיעות ישירות, תחזיות להמשך וקולות מושמעים של אזעקה מגבירים את תחושות החרדה. לפיכך, מומלץ להתעדכן באמצעות קריאה באתרי החדשות באינטרנט ולא באמצעות שמע ליד הילדים.
נסו ליצר בבית שיגרה "זמנית" במקום זו שהופרה. מומלץ לשתף את הלדים בבניית המערכת היומית, זמן ללימודים, זמן למשחק משותף, הכנת ארוחות, יצירה וכו'. שיגרה יוצרת תחושת סדר, וזו מחזקת את תחושת הביטחון.
ארגנו סביבה נעימה בממ"ד. משחקים ופינות יצירה. אפשר להשאיר שם קצת נישנושים. לשאול את הילדים מה חשוב להם שיהיה שם.
אם הילדים ישנים בממ"ד - זו הזדמנות נפלאה למסיבת פיג'מות, צפיה משותפת בסרט, פעילויות שמעודדות צחוק, שכידוע בריא לגוף ולנשמה.
הכניסו גם פעילות ספורטיבית לשיגרה היומית שלכם. אפשר גם בבית כמובן. באמצעות אפליקציות או תרגילים אחרים. ספורט מפחית את הורמון הלחץ קורטיזול ומשחרר הורמונים חיוביים כגון: דופמין (הנאה) ואנדרופינים (הפחתת כאב).
דברו אל הילדים בגובה העיניים. על ההסבר על המצב להיות מותאם גיל, ללא דרמטיזציה וענייני.
חשוב לשדר לילדים חוסן ולחבר אותם לכוחות התמודדות. הרבה פעמים הם ידעו להגיד מה יכול לעזור להם להתמודד אם רק נשאל. רצוי לחשוב על אפשרויות שונות להתמודדות. ניתן לשאול :"בוא נחשוב יחד על מצב אחר שבו היית מודאג. איך התמודדת אז? אולי זה יכול לסייע לך גם הפעם?". זוהי למעשה למידה מהצלחות, ויש בכך כדי לחזק דפוס התמודדות בריא.
ניתן לרכך את המציאות באמצעות משחק. למשל, לדמיין שהאזעקה היא סימן להגיע מהר לממד כדי לבחור ראשון משחק, או כל דבר אחר.
תעודדו אותם לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה נוספים, אחרים משמעותיים עבורם.
במידה ויש להם חיית מחמד שנכנסת לממ"ד, תנו להם תפקיד שיעסיק אותם איתה. אפשר להכניס מראש אוכל עבור החיה, להשאיר מברשת סירוק, ללטף. לבעלי חיים יש השפעה חיובית מוכחת על מצב הרוח, בנוסף, זה מייצר הסחת דעת.
ציירו עם הילדים. בקשו מהם לצייר דבר מה ותפתחו את זה לשיח. למשל, אפשר לבקש מהם לצייר בית, ואז לשאול: מה בבית בחרו לצייר? איזה חדר ומדוע דווקא זה?
למדו את הילדים טכניקות להרגעה עצמית - נשימות עמוקות (הנשיפה תמיד צריכה להיות ארוכה מהשאיפה כדי למתן רמות חרדה), דיבור פנימי חיובי ("יש לנו צבא חזק", "ההורים שומרים עלי", "יש לי כוחות להתמודד", "אני לא לבד", "זה מצב זמני שיעבור") תנו לילד להמציא או לבחור משפט שיעזור לו ושיוכל להגיד לעצמו, הסחת דעת באמצעות מוסיקה או משחק וכו'.
חבקו את הילדים חיבוק ממושך. חיבוק שנמשך למעלה מ 20 שניות משחרר את הורמון האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") ויש בו בכדי להרגיע ולנחם.
אל תהססו להתייעץ עם אנשי מקצוע בעת הצורך. לפעמים גם ההורים זקוקים לעיניים מיטיבות, לאמפטיה ולאוזן קשבת.
לסיכום, תקופות של מתח בטחוני עלולות לייצר מצבי חרדה ודחק, אולם חשוב שנזכור שהן מאפשרות גם התכנסות משפחתית, העמקת קשרים וגילוי משותף של כוחות התמודדות. כמובן שלאינטנסיביות החשיפה לאזעקות יש השפעה על רמות החרדה, אולם ניתן למתן אותה באמצעות תגובות המותאמות למצב.
בברכת שלווה וביטחון,
גלית ולצמן
פסיכותרפיסטית מוסמכת
מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית
