גיל ההתבגרות מהווה אתגר משמעותי להורים, בשל המאפיינים הייחודיים לו. תקופה זו מכונה בשפה המקצועית Storm and stress ("סער ומתח") ולא בכדי. מה יש בו, בגיל הזה, שיכול (כמעט) להוציא את ההורים מדעתם, ואיך עוברים אותו בשלום?
בעבר, נהוג היה לייחס את גיל התבגרות לשנות העשרה, ועל כן הוא נקרא בקריצה "גיל טיפש עשרה". הנחה זו שגויה מיסודה. כיום ידוע, שתחילתו של גיל ההתבגרות עם ניצני ההתפתחות המינית, אולם סופו קשור לסיום תהליך שהוא בעיקרו רגשי. המשימה ההתפתחותית המרכזית של גיל ההתבגרות היא פיתוח זהות אישית (אריק אריקסון, זהות ומשבר 1987 ), ורק כאשר המתבגר גיבש את זהותו על רבדיה השונים, ניתן לומר שהוא סיים את גיל ההתבגרות ובשל לעבור לשלב ההתפתחותי הבא. לכן, יתכן מצב, שצעיר בן 25 טרם גיבש את זהותו, ועל כן מבחינה רגשית הוא עדיין נמצא בגיל ההתבגרות.
בנוסף על כך, דווקא בגיל זה חלה התפתחות משמעותית ברמה הקוגניטיבית. המתבגרים משכללים את היכולת לחשיבה מופשטת ומסוגלים לנהל דיונים פילוסופיים מעמיקים, כך שההגדרה "טיפש עשרה" לחלוטין אינה מדויקת.
עם תחילת ההתבגרות המינית, בלוטת ההיפותלמוס מפרישה לגוף כמויות של הורמונים, ואלה מאיצים את ההתפתחות הפיזיולוגית של המתבגרים ויוצרות אצלם תחושות מעורבות ברמה הרגשית. לכן, מתבגרים נוטים למצבי רוח משתנים, לתחושות בלבול ולסערה רגשית.
מכיוון שהמשימה המרכזית שלהם היא גיבוש זהות עצמית, הם עוברים תהליך שנקרא "ספרציה – אינדיבידואציה". בתהליך זה הם עוברים היפרדות (ספרציה) ומתרחקים מההורים, לטובת גיבוש הזהות האישית שלהם (אינדיבידואציה). בשלב זה, הם ייטו להסתגר בחדר ולהתקרב ל"קבוצת השווים" (קבוצת החברים) ולהעביר ביקורת כלפי הוריהם. תהליך זה קשה עבור ההורים, כי פתאום הם חשים תחושות עוינות מצד ילדיהם. אם עד גיל זה הם הרגישו נערצים ("לאבא שלי יש סולם", "אמא יקרה לי"), הרי שהמעבר החד להסתגרות, ריבים וביקורת מהווים אתגר לא פשוט.
ההתקרבות לקבוצת השווים מאפשרת יחסי תמיכה, והיא חיונית לתחושת הערך העצמי ותורמת לגיבוש הזהות. גם דרכם הם בוחנים עמדות, אמונות, מפתחים קוד התנהגות וכיו"ב. אולם, משום חשיבות החברים בחיי המתבגר, הוא נוטה להיות מושפע גם ללחץ חברתי.
בגיל ההתבגרות יש נטייה לחיפוש ריגושים. יחד עם זאת, האונה הקדמית במוח האחראית על קבלת ההחלטות אינה מפותחת מספיק. השילוב בין השניים עלול להביא מתבגרים להתנהגויות סיכוניות כמו למשל, שימוש בחומרים ממכרים, נהיגה לא אחראית, אלימות, שוטטות בלילות וכו'.
בינתיים, בבית, המתבגרים לעתים קוראים תגר על סמכות ההורים, בתופעה הנקראת "מרד הנעורים". בשל פער הדורות וצירוף הגורמים שמניתי לעיל, חשים המתבגרים צורך עז למרוד בגורמי סמכות, הורים ומורים. מתבגרים שהתייחסו בכבוד והקדישו זמנם ללימודים, יכולים למצוא עצמם מעורבים באירועי משמעת, באי הגעה לביה"ס ובמריבות חוזרות ונשנות בבית על עצמאותם.
אז.... מה ניתן לעשות כהורים?
· ראשית, חשוב לקחת נשימה עמוקה ולהבין שעם כל הקושי, מרד הנעורים, במינונים נכונים, הוא בריא וחיוני לצורך רכישת זהות עצמית ונפרדת, בלעדיו ילדינו יהיו השכפול המדויק שלנו, ואיננו מעוניינים בכך.
· נזכור, שגיל ההתבגרות מהווה חלון הזדמנויות לפתור קונפליקטים בלתי פתורים מהילדות המוקדמת, וגם בכך חשיבותו. עוד נזכור, שכמו כל תקופה, גם הוא עובר.
· מומלץ לייצר תקשורת פתוחה עם המתבגרים, לא לותר על ארוחות משותפות ועל זמן איכות. לעודד אותם לשיח ולתת דוגמה אישית באמצעות שיתוף של ההורים. לפתח תחומי עניין משותפים.
· חשוב לציין, שלמרות שהמתבגרים משדרים מסוגלות להתמודד לבד, הם עדיין זקוקים למשענת יציבה של ההורים. הם צריכים להרגיש בטוחים ומוגנים בתקופה המבלבלת שהם חווים. גם אם הם מסתגרים, חשוב לומר להם "אנחנו כאן בשבילכם, מתי שתרצו, ואיך שתצטרכו אותנו". זהו מסר מרגיע בתחושה הכאוטית שהם חווים.
· המתבגרים זקוקים לגבולות ברורים, אולם בגיל זה נדרשת הגמשת גבולות. אפשר לנהל על זה שיח פתוח (למשל שעות שינה או שעות חזרה הביתה). הסמכות ההורית היא חיונית, ויהיו דברים שלא יהיו בהם פשרות, אך היא דורשת הגמשה בהתאם לצרכי המתבגר.
· הומור תמיד עוזר, בין ההורים לבין עצמם ובינם לבין המתבגרים. גם שיתוף חברים יכול להוות תמיכה עבור ההורים, אך מומלץ לבחור במה לשתף על מנת לכבד את פרטיותו של המתבגר.
· על ההורים לשים לב למצוקות שמשדרים המתבגרים, למצבם החברתי והלימודי. במידה ועולה חשש , או במידה ועוצמות הגיל נראות חריגות, מומלץ להיוועץ באנשי מקצוע.